“סליחה היא המתנה שאת נותנת לעצמך"
(טוני רובינס)
רגע לפני יום כיפור, אנו מקבלים הזדמנות לעשות עם עצמנו חשבון נפש, אך השנה, בואו נביט פנימה לא רק בחיפוש אחר חטאים ושגיאות, אלא גם במבט של חמלה וקבלה עצמית.
כולנו נושאים בתוכנו עולם שלם - חלקים שאנו גאים בהם, וחלקים שאנו מתביישים בהם. שאיפות גבוהות לצד פחדים עמוקים. אור וצל...
בואו נדמיין לרגע שאנו מחבקים את כל החלקים הללו, ללא שיפוט וללא ביקורת. החיבוק הזה הוא מעשה של סליחה - סליחה לעצמנו על שאיננו מושלמים, על הטעויות שעשינו, על הפעמים בהן אכזבנו את עצמנו או אחרים.
בתוך החיבוק הזה, אנו מאחדים את כל הניגודים שבתוכנו. הילד הפנימי הפגיע עם המבוגר החזק. החלומות הגדולים עם המציאות היומיומית. ההצלחות עם הכישלונות.
אנחנו יכולים נצל את יום הכיפורים על משמעותו, ולהזמין את עצמנו לא רק להתבונן בכנות בכל אלה, אלא גם להבין שכולם חלק ממי שאנחנו. כשאנחנו מצליחים לחבק את כל החלקים הללו, אנו מגלים שלמות פנימית, שהיא הבסיס לצמיחה אמיתית!
בתכלס, אין צורך לחכות ליום כיפור כדי להיות כך.
זאת בחירה בגישה של חמלה וקבלה עצמית שיכולה ללוות אותנו לאורך כל השנה. כל יום הוא הזדמנות לחיבוק פנימי, לסליחה, ולצמיחה. כשנתרגל זאת באופן יומיומי, נגלה שהשינוי העמוק שאנו מייחלים לו ביום הכיפורים, יכול להתרחש בכל רגע נתון.
אז השנה, כשאנו עומדים מול הבורא ומול עצמנו, נזכור להביט פנימה בעיניים של אהבה. לסלוח לעצמנו כפי שהיינו רוצים שיסלחו לנו. לחבק את כל מי שאנחנו, על המעלות ועל החסרונות. וניקח איתנו את המסר הזה הלאה, אל תוך השגרה של השנה החדשה.
כי רק מתוך קבלה עצמית שלמה, נוכל באמת לצמוח, להשתנות, ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו - לא רק ביום הכיפורים, אלא בכל יום מימות השנה.
גמר חתימה טובה, וחיבוק גדול לכולנו - היום ובכל יום.