צ’רלס קטרינג, ממציא ומהנדס אמריקאי החתום על יותר מ-180 פטנטים שונים, אמר פעם ש 99% מההצלחה בנויה על כישלון
אז למה בעצם אנחנו ממשיכים לפחד מכישלון?
אנשים מפרשים את הכישלון כמפלה או תבוסה ואת הטעות כשגיאה.
לאחד (טעות) פרשנות סלחנית כמעט חיצונית לנו
בעוד שלשני (כישלון) פרשנות נוקשה, ביקורתית ושיפוטית שחודרת פנימה ומהדהדת, אליה נלווים גם רגשות שפוגעים בערך העצמי ובתחושת המסוגלות שלנו.
ותכלס, מה שיגדיר את האופן בו ננהג בהמשך, יהיה "הכותרת" והפרשנות שנבחר לתת לאירוע - כשלון או טעות.
עכשיו, אני לא אומרת שצריך להפסיק להגדיר אירועים לא מוצלחים "ככישלון" כי הרי זו מילה בשפה העברית וכדאי שנשתמש בה :) אבל מה אני כן אומרת? שבאפשרותנו לבחור לתת פרשנות אחרת, סלחנית ומקדמת שתאפשר לנו להתרומם ולהמשיך בדרך בצורה טובה יותר מקודם.
למעשה ההבדל בין כישלון לטעות זו נקודת המבט שלנו!
למשל , ככל שאחליט כי בכל פעם שלא הצלחתי, משמע נכשלתי – למדתי משהו חדש --- שיניתי את הפרשנות לכישלון ככל שאבחר לראות את הכישלון ואי ההצלחה כהזדמנות לתקן, לשפר לשכלל ---- שיניתי את היחס שלי לאירוע .
בחדר של הבן שלי עמית, בן ה 7 תלוי המשפט – "פעם אתה מצליח ופעם אתה לומד" וזו בדיוק הדרך שבה בחרתי להעביר לו את המסר הזה.